החלטה בתיק עמ"ת 9930-03-13

ערר על החלטת בית משפט השלום בנתניה (כב' השופטת ג' ציגלר), לפיה הורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים כנגדו.

רקע ההליך הינו כתב אישום שהוגש כנגד העורר, המייחס לו עבירות של תקיפת בת זוגו, הפרת הוראה חוקית, הטרדה באמצעות מתקן בזק ופגיעה בפרטיות, זאת בחמישה אישומים במועדים שונים במהלך חודש דצמבר 2012.

קודם מתן ההחלטה האמורה, קיים בית המשפט קמא מספר דיונים בעניינו של העורר במסגרתם אף התקבלו תסקירי שירות המבחן ובסיומם, מצא בית המשפט קמא, כי קיים קושי באי עמידת העורר בהוראות החוקיות שניתנו לו ובהתנהגותו פורצת הגבולות, תוך קושי להעמדתו על מצב הדברים. בנסיבות אלה קבע בית המשפט קמא, כי קיימת מסוכנות, התנהגות אובססיבית והעדר גבולות, ולצד אלה אין חלופה היכולה לאיין מסוכנות אפשרית ועל כן הורה כאמור על מעצרו עד תום ההליכים.

החלטה זו היא מושא הערר שלפני. 

תמצית טענות ב"כ העורר היא, כי המדובר בעבירות שאינן מהמדרג הגבוה של עבירות האלימות, הנובעות מרצונו של העורר לנסות ולשכנע את המתלוננת לחדש את הקשר בינהם, עבירות שהינן בבחינת מטרד יותר מאשר נסיון לפגיעה פיזית, תוך שהמתלוננת עצמה שיתפה פעולה עם העורר עת הסכימה לארחה בביתו, לאכול עימו ולאפשר לו להתקלח ולנוח בביתה. כן טוען העורר כי שגה בית המשפט קמא עת נמנע מלהורות על שחרור לחלופה שהוצעה, על אף התרשמות חיובית של שירות המבחן ממנה (למרות המלצת השירות להמנע משחרורו של העורר), וכן שגה בכך כי לא סבר שעברו של העורר אינו מכביד.

המשיבה מתנגדת למבוקש ועותרת לדחיית הערר. תמצית טיעוני ב"כ המשיבה היא, כי המדובר בעורר אובססיבי, אשר עברו מכביד בעבירות מסוג זה של הטרדות, מעשה מגונה, תקיפות ואיומים חוזרים ונשנים, ואף מאסר על תנאי בר הפעלה התלוי ועומד כנגדו לא הרתיעו. גם תסקירי שירות המבחן שהוגשו בעניינו שליליים ואפילו העורר מתאר עצמו כאדם שלא יכול להתאפק מביצוע העבירות, על אף מודעותו להן.

עיון בהחלטת ביהמ"ש קמא מלמדת כי לא נפלה בה כל שגגה המצדיקה התערבות ערכאת הערעור. אדרבא, בית המשפט קמא עשה מאמץ חוזר בסדרת דיונים שקיים, לבחינת עניינו של העורר ובחינת חלופה אפשרית לשחרורו בתנאים, הזמין וקיבל שני תסקירים בעניינו (23.1.13 ו- 6.2.13) והיה ער לכלל נסיבותיו, כמצויין בהחלטותיו (מיום 27.1.13 ו- 10.2.13), ואולם כל מאמציו לא נשאו פרי.

עיינתי אף אני בתסקירי שירות המבחן. על מנת שלא לפגוע בצנעת הפרט לא אפרט את האמור בהם, ואך אציין כי שירות המבחן התרשם מקשיים רגשיים ואישיותיים, חוסר בשלות, ריכוז עצמי גבוה, קושי לשלוט בדחפים, סף תסכול נמוך וחוסר יכולת לשאת דחייה. כן התרשם שירות המבחן מקושי בקבלת גבולות חיצוניים ועל כן העריך כי קיים "סיכון משמעותי להמשך התנהגות אימפולסיבית ופורצת גבולות בכלל", וכן העריך כי העורר  יתקשה לעמוד בתנאים מגבילים לאורך זמן. השירות מעריך עוד כי קיים "סיכון ממשי לפגיעה במתלוננת", ביחוד לאור אובססיביות וחוסר נפרדות רגשית שמפגין כלפיה.

באשר לחלופה - בשל מאפייניו האישיותיים ומרכיבי הסיכון, קובע שירות המבחן כי אינו מתאים לחלופה ביתית, או להשתלבות במסגרת המטפלת בגברים אלימים כחלופה למעצר, ועל כן אינו ממליץ על שחרורו.

בתסקיר נוסף שהונח לפני בית המשפט קמא, התרשם אמנם השירות לחיוב מהמפקחים המוצעים לכשעצמם, ואולם מצא כי מטשטשים הם את החלק של תלות ואובססיביות, מצויים באופן מצומצם מאד בעברו הפלילי ואינם מודעים לדפוסיו האימפולסיביים ופורצי הגבולות. על כן אינם מזהים סיכונים עתידיים ולא צופים את הקשיים הנובעים בעניין. בנסיבות אלה חוזר השירות על המלצתו שלא לשחרר את העורר לחלופה ביתית ובפרט לחלופה שהוצעה.

לעניין זה יוזכר, כי הכלל הוא כי על אף שבית משפט אינו מחויב לאמץ את המלצותיו של שירות המבחן, שהתסקיר מטעמו משמש אך כלי עזר סטאטוטורי לגיבוש ההחלטה בשאלת אפשרות שחרורו של נאשם לחלופת מעצר,  הרי שנדרשים טעמים נכבדים על מנת להצדיק סטייה מהמלצות שליליות שנקבעו בתסקיר (ר' למשל בש"פ 6626/10 פלוני נ' מדינת ישראל (כב' השופט ע' פוגלמן מיום 21.9.10 והאסמכתאות המוזכרות בסעיף 7 להחלטה). משעורכי התסקיר, שהינם אנשי מקצוע מיומנים שלהם מומחיות בבחינת התנהגותו של הנאשם המובא בפניהם, סביבתו והערכת תפקודו העתידי, סבורים כי חלופת המעצר המוצעת אינה מתאימה לתכליתה, יש איפוא להתייחס בכובד ראש להמלצה זו.

עיקר הבעייתיות העולה מהעבירות המיוחסות לעורר, הינה האובססיביות אותה הוא מפגין ביחסו למתלוננת מחד, והעדר ציות לחוק ולהוראות בית המשפט הבא לידי ביטוי בהפרות נשנות מצידו, במודע, של ההוראות החוקיות שניתנו בעניינו. גם מאסר מותנה בר הפעלה בן 6 חדשים התלוי ועומד בעניינו לא הרתיעו.

בהינתן חוות דעתו הברורה של שירות המבחן עליה חזר בשני תסקיריו, המסוכנות הנשקפת מהעורר הן בפעולותיו עתה והן כפי שבא לידי ביטוי בעברו הפלילי בעבירות דומות, התנהגותו האובססיבית והעדר הגבולות ובהעדר חלופה קונקרטית מוצעת המתאימה לתפקידה, לא היה מנוס אלא לקבל את ההחלטה מושא הערר, שבדין ניתנה.

לא מצאתי, בנסיבות שתוארו, עילה לסטות מהמלצתו השלילית של שירות המבחן ומהחלטתו המנומקת והתואמת של בית המשפט קמא.  למותר לציין, כי ככל שישכיל העורר להניח את דעתו של בית המשפט קמא, שניתן לתת בו אמון מחד ולהמציא חלופה מתאימה לתכליתה מאידך, ישוב מן הסתם בית המשפט קמא וישקול את עמדתו, אם וכאשר תוגש לו בבוא העת בקשה מתאימה בעניין זה.

לאור האמור נדחה הערר.

<#4#>

ניתנה והודעה היום ג' ניסן תשע"ג, 14/03/2013 במעמד הנוכחים.